רש"י על במדבר כ״ח:ז׳

רש"י על במדבר כ״ח:ו׳ » « רש"י על במדבר כ״ח:ח׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

יין. פי' ולא שאר משקין, שכן כתיב בפ' נסכים ויין לנסך רביעית ההין:

2 שפתי חכמים פתח ↗

על המזבח תנסכו. אע"ג דכתיב סתם בקודש ולא פי' באיזה. ר"ל על המזבח שהוא קודש, כדאיתא בסוכה דף מ"ט:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה בקדש הסך, על המזבח יתנסכו. ע"כ. אין זה שרש"י ספרי מפרש כאן כנגד טעמי המקרא, אלא שיש כאן משום סרס המקרא ופרשהו - בקודש יהיו הניסוכים. פ' פינחס תשנ"ח

3 מזרחי פתח ↗

נסך שכר יין המשכר פרט ליין מגתו. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון שהרי כבר אמרו יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר והנה אינו מתמעט מן הכתוב אבל הוא מעלה מדרבנן לכתחלה אבל שכר להוציא את המזוג שהוא פסול אפי' בדיעבד וכך הוא נדרש בספרי. ואני תמיה מאד וכי לא ראה מה שפי' הרשב"ם ז"ל שכל דבריו דברי רש"י בבתרא פרק המוכר פירות גבי יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר לא יביא משום דכתיב שכר מידי דמשכר ואם הביא כשר דליכא עכובא אי נמי הסך נסך מ"מ לפי הפי' הראשון כיון דליכא עכובא איכא למימר דהאי שכר דמשמע מידי דמשכר אינו אלא למצוה דכה"ג בפרק איזהו מקומן חטאת מנלן דבעיא צפון דכתיב ושחט את החטאת וכו' קבלה מנלן ולקח הכהן מדם החטאת מקבל עצמו מנ"ל לקח ולקח אשכחן למצוה לעכב מ"ל קרא אחרינא כתיב וכו' והדר בעי אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצו' שחיטה וקבלה לעכב מנ"ל אמר רב אדא בר אהבה ק"ו וכו' וא"כ הא דדייקינן מינה ולא יין מגתו אינו אלא למצוה ולכך אמרו לא יביא ואם הביא כשר ולפי הפי' השני כיון דכתיב ביה הסך נסך דמכשר מ"מ עכ"ל דהא דכתיב שכר דמשמע מידי דמשכר ולא יין מגתו אינו אלא למצוה אבל לא לעכובא ולכך אמרו לא יביא ואם הביא כשר ויהיה פי' הסך נסך מ"מ שאם הביא כשר ופי שכר מידי דמשכר בעת הניסוך לאפוקי יין מגתו שאע"פ שסופו להיות משכר כיון שבעת נסוכו אינו ראוי לשכר לא יביא למצוה ולא לעכו' אבל היין המזוג שהוא פסול אפי' בדיעבד לא ממלת שכר הוא דממעטי לה בספרי כמו שכתב הרמב"ן ז"ל אלא מקרא דונסכו רביעית ההין כדקתני התם בהדיא ונסכו רביעית ההין יין חי אתה מנסך ואי אתה מנסך את המזוג ואע"פ שאין כתוב יין במקרא הזה הרי כבר כתוב בפרשת נסכים ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד וגו' והרי הוא כאילו כתוב כאן ונסכו רביעית ההין יין לכבש האחד ולפיכך דרשו בו חי אתה מנסך ואי אתה מנסך את המזוג והרשב"ם ז"ל כתב בהדיא יין מזוג פסול שהמזוג אינה בכלל שכ' ובספרי דריש הכי ונסכו רביעית ההין חי אתה מנסך ולא מזוג ונראה שלא דרשו בספרי חי ולא מזוג אלא מקרא דונסכו רביעית ההין ולא מסיפיה דקרא דכתיב ביה הסך נסך שכ' כמו שהבין הרמב"ן ז"ל דאם לא כן מה הפרש יש בין מה שכתב הוא שטעם פסלות המזוג הוא משום שאינו בכלל שכ' ובין הטעם שאמרו בספרי עד שאמר ובספרי דרשי הכי דמשמע באופן אחר ממה שפירש הוא ומה שמיעטו את המזוג בספרי מקרא דונסכו רביעית ההין ולא מסיפיה דקרא דכתיב ביה נסך שכ' הוא מפני שמלת שכ' דסיפיה דקרא אינו אלא למצוה ולא לעכובא כדלעיל ולפיכך לא מיעטו ממנו היין מגתו שאינו מתמעט אלא מהמצוה אבל היין המזוג שהוא מתמעט לעכובא שאפילו בדיעבד אם הביא ממנו פסול אינו מתמעט אלא מקרא דונסכו רביעית ההין יין לכבש האחד שאינו נקרא יין אלא חי ועוד שאין שם קרא לרבויא כמו שיש גבי יין מגתו קרא דהסך נסך מכל מקום:

3 דברי דוד פתח ↗

נסך שכר, יין המשכר פרט ליין מגתו. משמע דמדאורייתא פסול יין מגתו וכן פירשב"ם בפ' המוכר פירות דף צ"ו אלא דלא לעיכובא קאמר ע"כ כשר בדיעבד, והרמב"ן הקשה על רש"י דיין מגתו אינו אלא מדרבנן מדכשר בדיעבד, ול"ק מידי. כ"כ הרא"ם:

1 ונסכו. יַיִן:

2 בקדש הסך. עַל הַמִּזְבֵּחַ יִתְנַסְּכוּ:

3 נסך שכר. יַיִן הַמְשַׁכֵּר, פְּרָט לְיַיִן מִגִּתּוֹ בבא בתרא צ"ז:

1 מזרחי פתח ↗

ונסכו יין לא שאר מיני משקין שכן כתוב בפר' נסכי' ויין לנסך רביעית ההין:

2 גור אריה פתח ↗

על המזבח יתנסכו. כלומר, שאין פירושו שיהיה היין קודש, שזה אין צריך לומר, אלא "בקדש הסך נסך" במזבח שהוא קודש:

3 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וְנִסְכּוֹ יַיִן. בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ יִתְנַסְּכוּ. נֶסֶךְ שֵׁכָר יַיִן הַמְשַׁכֵּר, פְּרָט לְיַיִן מִגִּתּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר כ״ח:ז׳. וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ ב״ב צז: יַיִן מִגִּתּוֹ לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר. וְהִנֵּה אֵינוֹ מִתְמַעֵט מִן הַכָּתוּב אֶלָּא מַעֲלָה מִדְּרַבָּנָן לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל שֵׁכָר – לְהוֹצִיא אֶת הַמָּזוּג שֶׁהוּא פָּסוּל אֲפִילוּ בְּדִיעֲבַד. וְכָךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי פנחס כג לג, וְשָׁם אָמְרוּ: ״בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ״ - שֶׁיִּתְנַסְּכוּ בַּקֹּדֶשׁ וּבַקֹּדֶשׁ יִבָּלְעוּ. הִזְכִּיר הַכָּתוּב בַּתָּמִיד וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים שִׁעוּר הַסֹּלֶת בַּמִּנְחָה וְשִׁעוּר הַיַּיִן בַּנְּסָכִים, אֲבָל בְּשַׁבָּת וּבְחַג הַמַּצּוֹת וּבְשָׁבוּעוֹת וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת הִזְכִּיר שִׁעוּר הַמִּנְחָה וְלֹא הִזְכִּיר שִׁעוּר הַנְּסָכִים. וְהַטַּעַם בָּזֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁצִּוָּה בְּפָרָשַׁת הַנְּסָכִים לעיל טו בְּשִׁעוּרֵי הַמִּנְחָה וְהַנְּסָכִים לְפַר וּלְאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבַמּוֹעֲדִים שם פסוק ג, מָצִינוּ מִנְחָה כְּפוּלָה לְכֶבֶשׂ הָעֹמֶר ויקרא כג יג, וּבְיוֹם הָעֲצֶרֶת שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים חָמֵץ שם פסוק יז, וְכֵן בְּקָרְבַּן הַתּוֹדָה שם ז יב יג, וְהֵם מִנְחָה. וְלָכֵן הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ בְּכָל הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בָּהֶם הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁתַּנֵּית בְּאֵלּוּ. אֲבָל הַנְּסָכִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ לְעוֹלָם, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָם בַּתְּחִלָּה בַּתָּמִיד וְלֹא הִזְכִּירָם אַחֲרֵי כֵן בְּשַׁבָּת, וְחָזַר וְהִזְכִּירָם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַזְכִּיר גַּם נִסְכֵּי הַפָּר וְהָאֵילִים, וְאַחַר כָּךְ לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּירָם כְּלָל. וְהִזְכִּיר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת שִׁעוּר הַמִּנְחָה במדבר כ״ט:י״ד וְלֹא הֻצְרַךְ עוֹד לְהַזְכִּיר בְּאוֹתוֹ הֶחָג אֶלָּא ״מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם״, כְּלוֹמַר כְּמִשְׁפָּטָם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַנִּזְכָּר:

רש"י על במדבר כ״ח:ו׳ » « רש"י על במדבר כ״ח:ח׳